פסק-דין בתיק ת"ק 38853-10-12

לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, רכש מהנתבעת בתאריך 13.9.12, שירותי גרירת רכב.

לטענת הנתבעת, שולמו דמי המנוי על ידי התובע בתאריך 27.9.12 ומחמת שהיה זה סוף שבוע ותקופת חג הסוכות - עודכן התשלום במערכות הנתבעת רק ביום 9.10.12, לאחר שהתקבל על ידה שובר התשלום בדואר ישראל.

כן נטען על ידה, כי בהתאם לתנאי כתב השירות, תחשב הפרמיה כמשולמת רק עם קבלת התשלום במשרדי הנתבעת.

לטענות התובע, בתאריך 5.10.12, יום ו' בשבוע, בשעות לפני הצהריים, ליד הכניסה לראש פינה, דמם מנוע מכוניתו ולא ניתן היה להתניעו.

בשעה 11:05, התקשר התובע אל מוקדנית הנתבעת וביקש כי ישלחו אליו שירותי גרירה.

בתשובה הודיעה לו המוקדנית כי אינו מופיע כמנוי שלהם.

המוקדנית דרשה כי התובע יתחייב לשלם סך של 215 ש"ח עבור מכונאי שיישלח וסך של 330 ש"ח עבור גרירה וכי התחייבותו של התובע לתשלום הסכומים הנ"ל תהא מגובה בכרטיס אשראי.

התובע המשיך וטען כי הודיע למוקדנית שאין ברשותו כרטיס אשראי ולאחר כ-15 דק' הסכימה המוקדנית כי התשלום ייעשה במזומן.

הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את טענות התובע כאילו אמרה לו המוקדנית כי אינו מופיע כמנוי שלהם וטענה כי המוקדנית אמרה לו שהמנוי לא שולם ואינו בתוקף וכי בנסיבות אלה ייצטרך התובע להשאיר אמצעי תשלום, כגיבוי בלבד.

כל זאת, כאשר בסע' 6 שבפרק התחייבויות המנוי שבכתב השירות, הסכם שהתובע הבינו והסכים לו, וזאת לאחר ששילם את הפרמיה, נכתב מפורשות כי הנתבעת רשאית לתת שירות למנוי שפרטיו אינם מופיעים ברישומיה, אך זאת כנגד כרטיס אשראי לביטחון וכאשר במשך 14 ימים שלאחר מכן, תיבדק זכאותו של המנוי לשירות, וכי אכן כך פעלה המוקדנית כאשר דרשה גיבוי בכרטיס אשראי.

משמע, לא היה כל פסול בדרישת המוקדנית למתן גיבוי לתשלום בכרטיס אשראי וכאשר ברור הוא שאם שילם התובע במזומן, בהעדר כרטיס אשראי, ולאחר מכן היה מסתבר כי מינויו תקף    ומשולם - היה מוחזר לו כל ששילם.

התובע גורס בכתב תביעתו כי הבהיר מראש למוקדנית שאין כל מקום לשלוח מכונאי הואיל והתקלה שברכב הינה ברדיאטור וזה ניתן לתיקון רק במוסך וכי על הנתבעת לשלוח מיד גרר, כדי לקצר את זמן ההמתנה, אך המוקדנית הודיעה לתובע כי "זהו הנוהל - תחכו".

הנתבעת הסבירה לעניין זה כי עפ"י תנאי כתב השירות, היא תהא זו שתבחר את סוג השירות הנחוץ מבין שירותי הרכב וכי כאשר הינה מבקשת לשלוח מכונאי כדי לבדוק אם ניתן לתקן את הרכב במקום, ללא צורך בגרירתו, הינה פועלת כדין, עפ"י המוסכם בין הצדדים.

לטענת התובע, בשעה 13:42, אכן הגיע מכונאי מטעם הנתבעת, בדק את הרכב והודיע כי לא ניתן לתקנו בו במקום וכי יש לגרור את הרכב למוסך.

התובע ביקש לשלם לו את הסך של 215 ש"ח, אך בתחילה סירב המכונאי ליתן קבלה, עזב את המקום, אולם חזר, קיבל את כספו ונתן אישור, שצורף לכתב התביעה כנספח 4, אישור שנתן על ידי המכונאי בשעה 13:55.

בשלב זה, הודיעה המוקדנית לתובע כי רכבו יגרר לאחסנה בחצור, כאשר על התובע יהא לשאת בתשלום לגורר ורק ביום א' בשבוע, 7.10.12 יגרר הרכב למוסך בבני ברק, לבקשת התובע.

כאשר התובע הודיע כי הינו מבקש קבלה על התשלום שישלם לגורר וכי יצויין שהרכב נלקח לאחסנה בחצור, הודיעה המוקדנית לתובע כי לא יינתנו לו אישור וקבלה, כדרישתו.

בנסיבות אלה, הזמין התובע גרר מטעמו וזה גרר את הרכב לראש פינה, כאשר התובע משלם לו את הסך של 200 ש"ח.

התובע הוסיף וטען עוד כי בשעה 15:50 התקשר אליו מוקדן אחר של הנתבעת והודיעו כי הנתבעת תהא נכונה לגרור את הרכב לאיחסון בחצור עוד באותו יום, הוא יום ו' בשבוע וביום א' בשבוע, 7.10.12, יגרר הרכב לבני ברק.